<h1>אור זרוע — ב"מ</h1>
<h2>דף ו.</h2>
[ב"מ ס"א ע"ב] מתני' איזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חיטים בדינר זהב הכור וכן השער ועמדו חיטים בל' דינרין וא"ל תן לי חיטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין א"ל הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו. אטו דאמ' עד השתא המלוה סלע בחמשה דינרין לאו ריבית הוא. אמר רבבהו עד כאן של תורה דרך הלואה ושל דבריהם מכאן ואילך. וכן אמר רבא עד כאן של תורה ומכאן ואילך של דבריהם עד כאן יכין רשע וילבש צדיק שאם מת והניח לפני בניו מעות של ריבית אין חייבין להחזיר. עד כאן ותו לא אלא אפי' עד כאן דריבית דאורייתא הוא יכין האב שהוא רשע ולא יהנה. הבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר ע"כ ריבית קצוצה מכאן ואילך אבק ריבית דאמר ר' אלעזר ריבית קצוצה יוצאה בדיינין וכופין אותו ב"ד להוציא להחזיר אם תבע אותו בחייו. אבק ריבית אינה יוצאה בדיינין. ור' יוחנן אמר אפי' ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין. פר"ח זצ"ל אע"ג דהני קראי דבנשך נתן ואל תקח מאתו ומות יומת דמיו בו כר' יוחנן דייקי אפי' הכי לית הילכתא כוותיה. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל דהילכתא כר' אלעזר וכי קאמר ריבית קצוצה יוצאה בדיינים ה"מ מיני' דידיה אבל מידי ירתי' לא כדאמ' יכין רשע וצדיק ילבש וסתמא דתלמודא נמי פסיק לקמן [ס"ה ע"ב] כר' אלעזר ואביי ורבא נמי תרוייהו סבירא להו לקמן כר' אלעזר גבי הא דאמר אביי [שם ע"א] האי מאן דמסיק זוזי דריביתא בחבריה וכו' ופי' התם רש"י זצ"ל דהא דאמ' אביי ורבא דמפקינן מיניה הריבית כר' אלעזר דאמר ריבית קצוצה יוצאה בדיינין דקיימא לן כוותיה.
<h2>דף כז.</h2>
[ב"מ נ"ו ע"א] מתני' אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע שומר שכר אינו משלם ר' שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להם אונאה. מנא הני מילי דת"ר [ויקרא כ"ה] כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד אל תונו יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דאמר קרא ממכר שגופו מכור וקנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור וקנוי אלא לראיה שבהם. מיכן אמרו המוכר שטרותיו לבסם לצור בהם אבקת סממנים דנמצא ממכרן של אלו לצורך תשמיש גופו הוא יש להם אונאה. פשיטא מאי שנא מכל מטלטלין דעלמא לאפוקי מדרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות קמ"ל דיש אונאה לפרוטות דסתם מוכר שטרותיו לבסם אין שם מקח של איסר ביחד אלא של פרוטה. הדא מסייעא לפר"ח זצ"ל דפסק כלוי דיש אונאה לפרוטות. בעי ר' זירא שכירות יש לו אונאה או אין לו אונאה ממכר אמר רחמנא ולא שכירות או דילמא לא שנא אמר ליה אביי מי כתיב ממכר לעולם ממכר סתמא כתיב והאי ביומיה מכירה הוא.
<h2>דף כז:</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] אמר רבה אמר חסא בעי ר' ירמיה אונאה אין להם ביטול מקח יש להם או אין להם. אמר רב נחמן הדר אמר ר' חסא פירש ר' אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להם מ"ד אהקדשות כ"ש אקרקעות מ"ד אקרקעות אבל הקדשות לא כדשמואל דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל הא מילתא חזינ' ביה פלוגתא ביני רברבתא איכא מאן דסבירא ליה כי הא מימרא דרבי אמי ור' יוחנן דאונאה אין להם ביטול מקח יש להם. ואיכא מאן דסבירא ליה ביטול מקח דקאמר ר' יוחנן לאו יותר משתות הוא אלא על חד תרין הוא וסמיך בהא מימרא אגמ' דבני מערבא [כתובות פי"א ה"ד] דאמרי' התם אמר ר' יוחנן אם היה דבר מופלג יש בו אונאה מתני' פליג על ר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות פתר לה בדבר שאינו מופלג וקמפרש בדבר (שהוא) [שאינו] מופלג כגון שלא הגיע האונאה למחצה במחצה. ואיכא מאן דמספקא ליה מילתא ולא קא פסיק מידי. ואנן עיינינן במילתא שפיר ואיסתבר לן הא מילתא דר' אמי ודר' יוחנן ליתא משום דחזינן לרב נחמן שהוא בתראה דסבירא ליה דאין אונאה לקרקעות כלל ואפי' שוה מאה במאתים דאמ' בענין דינא דבר מיצר' [לקמן ק"ח ע"א] זבין במאתים ושוי מאה סבור מינה מצי למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל מר ינוקא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות. ועוד גרסינן בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו [קידושין מ"ב ע"ב] אמר רב נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר משתות בטל מקח שתות קנה (ומחזיר קנה) ומחזיר אונאה. אמר רבא האי (מאן) דאמ' פחות משתות דנקנה מקח לא אמרן אלא [דלא] שויה שליח אבל (לא) שויה שליח א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. והאי דאמ' יתר על שתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות. ועוד אמרי' בבא קמא [י"ד ע"ב] שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות ומאי ניהו קרקעות מאי משמע אמר רבה בר עולא דבר השוה כל כסף מאי היא דאין להם אונאה. שמעינן מהני כולהו דאין לקרקעות לא אונאה ולא ביטול מקח והא דר' אמי ודר' יוחנן ליתא דקיי"ל כרב נחמן דבתראה הוא והילכתא כוותיה בדיני. ועוד דרב נחמן גופיה אמרה משמיה דחסא ומשמיה דר' אמי והוא לא סבירא ליה כוותייהו. והא דאיתמר בגמרא דבני מערבא משמיה דר' יוחנן לא עדיף מהא דאיתמר בגמ' דידן (והוא) [והא] מידחי ליה מדרב נחמן. ואע"ג דהא דרב נחמן לא איתמר בחדא דוכתא לא איכפת לן בהכי דכמה מילין בגמ' דלא מיפרשא בדוכתייהו ומפרשן בדוכתי אחריתי. הילכך הילכתא כדכתבינן ולית ביה ספיקא. עכ"ל.
וזה לשון פר"ח זצ"ל. ראינו רבותינו הגאונים ז"ל שאמרו הלכה כר' יוחנן דלא אשכחן בהדיא דפליג רב נחמן אהא דר' יוחנן. וראינו בתלמוד ארץ ישראל בכתובות פ' אלמנה ניזונית [פי"א ה"ד] אמר ר' יוחנן אם היה דבר מופלג יש לו אונאה. מתני' פליגא על ר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות פתר לה בדבר שאינו מופלג פי' שלא הגיע הטעות לחצי דמי החפץ. ולא נתברר לנו דין זה היטב. וחזינן בפ' המקבל [לקמן ק"ח ע"א] בענין זבן במאתים ושוה מנה כו' ואמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות ממילא שמעי' דרב נחמן פליג על ר' יוחנן דהא מה דשוי מאה זבן במאתים ואמר רב נחמן אין לו אונאה. וכמה מקומות בתלמוד אמ' [ב"ק י"ד ע"ב] בקרקעות דבר השוה כל כסף ואם תאמר יש להם ביטול מקח הנה גם הקרקע אינו שוה כל כסף. וכהנה רבות וצריכין פירוק יפה וראיה ברורה דהא רב נחמן בתרא הוא ואי אפשר לדחוייה אלא בראיה ולא יכולני להכריע לפיכך לא פסקי' הלכה. ורבינו גאון אמר בלשון זה כללו של דבר כיון דר' יוחנן בעיקר הדין אמר ביטול מקח יש להן נקיטינן לה כוותיה ונקיטינן להא דרב נחמן בעסק לוקח דבר מיצרא בלחוד ולית לן לאחזוקי (ורב) [דרב] נחמן פליג על ר' יוחנן דלא אשכחנא לר' נחמן דאורי לענין דינא אחרינא כי האי גוונא אלא לענין דינא לוקח דבר מיצרא עכ"ל. והשתא דפסיק הגאון כר' יוחנן ופר"ח זצ"ל מספקא ליה אי קיימא לן כר' (יהודה) [יוחנן] אי כרב נחמן. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל פסיק כרב נחמן אנו על מי נסמוך. בואו ונסמוך על דברי ר"ת זצ"ל דפסיק כר' יוחנן דביטול מקח יש להם בפלגא כגון שוה מנה במאתים וכרב נחמן פחות מפלגא דאמר בפ' האיש מקדש [קידושין מ"ב ע"ב] אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו כלקוחות הן אי טעו בפחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה. ואמר רבא הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא דלא משוי שליח אבל משוי שליח מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. והא דאמ' יותר משתות בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמור נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמור נפלוג בשומא דבי דינא הא תנן שום הדיינין שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים. והא דאמ' שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי. אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות. משמע אבל ביתר משתות לא היה יכול לחלק בין מקרקעי למטלטלי דאפי' במקרקעי יש אונאה ביתר משתות ותימה דבפ' המקבל מסיק רב נחמן בהדיא דאפילו זבין במאתים ושוי מאה אין אונאה לקרקעות ובלאו הכי קשה אותה גירסא דקידושין דמייתי ראיה מרשב"ג דביתר משתות כי אמר ניפלוג כי שומא דבי דינא מכרן קיים. הלא לא אשכחן דלימא רשב"ג מכרן קיים אלא בשתות אבל ביתר משתות לא קאמר. מיהו בזה י"ל דבהדיא קתני בברייתא דכתובות פרק אלמנה ניזונת [ק' ע"ב] דאפי' מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים. אבל קשה לרבינו תם זצ"ל דהא רב נחמן (קאי כההיא) [קאמר בההיא] שמעתא דקידושין דהלכה כדברי חכמים והיכי מייתי ראיה מרשב"ג. מיהו רש"י זצ"ל פי' שם דכולה ההיא מילתא קאמר לה רבא מסברא דנפשיה (קאמר) ולא אליבא דרב נחמן ולית ליה לרבא הא דאמר רב נחמן התם הלכה כחכמים ודוחק הוא. ונראה לרבינו תם זצ"ל כגירסת פר"ח זצ"ל והלכות גדולות שגורסין איפכא הא דאמרת שתות קנה כו' לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג כי שומא דבי דינא אבל אמר נפלוג כי שומא דבי דינא לא דתנן שום הדיינין מייתי ראיה מדברי חכמים דאמרי מכרן בטל. והא דאמרת יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות דאפי' ביתר משתות אין להם אונאה. והא דאמר רב נחמן בשמעתין דאונאה אין להם ביטול מקח יש להם לאו ביותר משתות אלא בפלגא כגון שוה מנה במאתים. והא דאמר רב נחמן בפ' המקבל דזבן במאתים ושוי מאה אין אונאה לקרקעות לאו דוקא קאמר אלא כלומ' מעט פחות ממאתים אי נמי שוה מאה ומעט יותר. והוה מצינא לפרושי דדוקא קאמר ובכך הוא דלא הוי ביטול מקח. וכי קאמר רב נחמן משמיה דחסא דביטול מקח יש להן היינו ביתר מפלגא. אבל בירושלמי מוכיח כמו שפי' באלמנה ניזונת [כתובות פי"א ה"ד] גבי אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. ואמ' עלה בירושלמי ניחא שוה מנה במאתים שוה מאתים במנה מ"מ הרי הפסידו היתומים מנה. שוה מנה במאתים ואין סופו לחזור משום מקח טעות פי' בתמיה ולמה נתקבלה כתובתה והא דנקט בתחלת הסוגיא שוה מנה במאתים לשון המשנה קא מסיק [ולאו] עלה קאי אותו ניחא אלא משוה מאתים במנה כלו' ניחא ממה ששנינו במשנתינו שוה מאתים במנה דנתקבלה כתובתה דהיכא דהפסידה את היתומים כמו סיפא אלא שוה מנה במאתים קשיא אמאי נתקבלה כתובתה כיון דסופן לחזור עליה משום מקח טעות. ומשני תפתר שהוקיר המקח א"ר בון (קרא) [הדא] מסייעא לר' שמעון בן לקיש דאמר אין למקח אונאה א"ר יוחנן אם היה דבר מופלג יש למקח אונאה מתני' פליג' על ר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. פתר לה לבר מדבר (שאינו) מופלג אלמא דלר' יוחנן משמע הוי ביטול מקח שוה מנה במאתים. מדמוקי לה כשהוקיר המקח. ואין לומר דרב נחמן סבר כרשב"ל דפליג עליה דר' יוחנן ולרשב"ל בפלגא לא הוי אונאה ביתר מפלגא הוי אונאה דא"כ הוו פליגי ר' יוחנן ורשב"ל במשהו דבפחות מפלגא לכולי עלמא לא הוי אונאה וביתר מפלגא לכולי עלמא הוי אונאה ובפלגא מצומצם פליגי אין זו סברא לומר אלא משמע דאפי' יתר מפלגא אין אונאה לרשב"ל דלעולם אין למקח אונאה קאמר ועוד מדקאמ' מתני' פליגא על ר' יוחנן כו' ואי בפלגא מצומצם פליגי במאי קשיא ליה לר' יוחנן מדלרשב"ל. הילכך הלכה כדברי ר"ת זצ"ל דיש ביטול מקח לקרקעות בפלגא כגון שוה מנה במאתים ואין להם ביטול מקח בפחות מפלגא.
